חנות מדי קרינה וציוד נלווה


הצגת כל המוצרים



צפייה בעגלה
עגלת הקניות שלך ריקה.

Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
על קרינה ומשפט

כשלון לפלאפון ולמפעילי הרט"ן בישראל. ביה"מש קבע, כי על הנתבעים להוכיח, כי השהייה בסמוך לאנטנות במשך שעות ארוכות אינה מסוכנת כלל, וכי אין כל סיכוי לפגיעה או לנזק כתוצאה מן הקרינה.

מאת: חיים חביב - Thecom - 15.03.09

בימ"ש השלום בירושלים קיבל לפני ימים אחדים תביעה כנגד חברת פלאפון וכנגד בני זוג, שהשכירו לה חלק מדירתם (50 מ"ר) לשם התקנת אנטנות סלולאריות, וקבע אמירות משפטיות מהותיות בנושא נזקיה הפוטנציאליים של הקרינה הסלולארית, חובת הזהירות של המפעיל והטלת נטל ההוכחה עליו; נקבע, כי האנטנות מהוות סיכון בריאותי עבור התובעים (שכני הנתבעים בסמיכות קרובה, מעבר לקיר משותף), ודי בכך שהצליחו להצביע על כך שיש סיכוי סביר לסכנה מאותן אנטנות; הנתבעים היו אמורים להוכיח, כי השהייה בסמוך לאנטנות במשך שעות ארוכות אינה מסוכנת כלל, וכי אין כל סיכוי לפגיעה או לנזק כתוצאה מן הקרינה, ולא הרימו נטל זה.
בתא 7359/03 מישל פינגר נ' פלאפון תקשורת בע"מ (שלום - י-ם, מ' אביב) 24/02/2009 קבעה שופטת בית משפט השלום מלכה אביב בפסק דין החלטי מספר קביעות מרחיקות לכת, בהן:
  1. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, ובמסגרתו, עליו להשלים את מה שמחסיר הידע המדעי באמצעים של היגיון וסבירות, ותוך התחשבות בנתונים, שלעתים הם פחות מדויקים מן ההיבט המדעי;
  2. במקרה שעמד על הפרק, לא ניתן לקבל הוכחה מכרעת בדבר קיומו של קשר סיבתי. כל מה שניתן לקבל היא הערכת סיכויים, כי קיים קשר בין הקרינה לבין התוצאה. לפיכך, נטל ההוכחה המוטל על כתפי התובע משנה את אופיו. השיטה הרגילה, בה מוטל על התובע להוכיח כדי 50% ויותר, כי מחלתו היא תוצאה של הגורם המחולל, היא שיטה שאינה מתאימה לסוג זה של תחלואה מודרנית. התובע לעולם לא יוכל להראות כי קיים סיכוי של 50% ויותר לחלות כתוצאה מן הקרינה ולא משום גורם אחר. כל מה שהתובע יכול להראות הוא כי קיים סיכוי לקשר בין הקרינה לבין הגורם המחולל. לא בכל מקרה יש להניח קיומו של קשר סיבתי, רק מחמת האפשרות כי יוכח כזה בעתיד. בית המשפט יכול להסיק מסקנותיו, עפ"י מגבלותיו האנושיות, רק לפי מיטב הידיעה הרפואית בכל זמן נתון;
  3.  עפ"י הידע הרפואי הקיים היום, לא ניתן להצביע על סטטיסטיקה שנערכה באשר לקשר ישיר בין החשיפה לבין תחלואה ברמה של 50% או יותר. למרות זאת, עובדה שקיימים תקנים בינלאומיים המגבילים את משך החשיפה לקרינה ואת עוצמתה, קיימות תקנות הבטיחות בעבודה בישראל, קיימת הגבלה של משך החשיפה ושל עוצמת הפליטה של מכשירים פולטי קרינה, קיימות אזהרות חוזרות ונשנות על אמצעי הזהירות שיש לנקוט משום הסכנה האפשרית הקיימת ממכשירים פולטי קרינה ועוד. כלומר, גם עולם המדע מכיר בכך, שהקרינה עלולה לגרום לנזקים בריאותיים, בהסתמך על מחקרים רפואיים המצביעים על התאמה בין החשיפה לקרינה לבין הנזק הרפואי, תוך השוואה לאחוזי התחלואה בכלל באוכלוסייה. די בכך שנמצא כי אחוז הנחשפים שנפגע גבוה מאחוז המחלה בכלל האוכלוסייה, כדי שעולם הרפואה יהיה מודאג, גם אם הממצאים אינם חד משמעיים ואינם באחוזים גבוהים;
  4. ראוי לזכור כי תחום זה הוא תחום של פיקוח נפש במלוא מובן המלה. לכן, כעניין שבמדיניות, צריך להחמיר עם אותם הגופים אשר להם אינטרס כלכלי, אלה המפעילים את אותם מכשירים פולטי קרינה. יש להגן על אותם אזרחים תמימים, המוצאים את עצמם כנתונים בתוך סטטיסטיקה, תוך שהם מסכנים את בריאותם. בעניינים כגון אלה, העוסקים בדיני נפשות, בהתחשב בקושי הראייתי, ובהתחשב בעובדה כי כיום ברור שקרינה, לסוגיה השונים, היא בעלת השפעה על גוף האדם, על הנתבעים להניח עדות ברורה, שקרינה לא מייננת אינה מגבירה את הסיכון לחלות, ולא להסתמך על הקביעה כי "אין כיום עדות ברורה" לכך שהקרינה מגבירה את הסיכון לחלות. על התובע בתביעה מסוג זה להצביע על כך כי קיימים ממצאים המצביעים לכאורה על קשר סיבתי בין החשיפה לבין החולי, גם אם ממצאים אלה אינם מעידים על קשר נחרץ כדי 50%, אלא שדי בקשר סטטיסטי נמוך יותר. בשלב זה, עובר הנטל אל הנתבע להראות כי לא קיים קשר סיבתי כזה;
  5. במקרה דנן, סירבה עיריית ירושלים לתת לחב' פלאפון היתר להקמת האנטנות, לאור קירבתן של האנטנות לדירות מגורים. האנטנות הוקמו ללא היתר, וחב' פלאפון אף הורשעה בדין, לאחר שנתקיים נגדה הליך פלילי. כלומר, הרשויות רואות את הסיכוי הסטטיסטי כסיכון ממשי המחייב נקיטת דרכי מניעה. כיוון שהאנטנות הוקמו ללא היתר כדין, הרי שברור ונובע מכך כי לאורך כל התקופה גם לא קוימו הסדרי פיקוח ובקרה כנדרש, וממילא אין כל ידיעה בדבר הסכנה אשר נבעה מהן; סכנה, אשר החמירה פי כמה לנוכח העובדה כי הן הותקנו במיקום המסכן לכאורה את התובעים, החשופים לקרינה כל העת, שעות ארוכות, משמדובר בבית מגוריהם.
כבר במבוא לפסק הדין קבעה השופטת מלכה אביב, כי "אין ספק כי תחום זה של נזקי קרינה הוא תחום חדש יחסית הן בתחום הרפואה והן בתחום המשפט", והוסיפה: "תחום זה מציב לעולם הרפואה ולעולם המשפט אתגרים מסוג שלא היה נפוץ קודם. בנסיבות הנזכרות, הרי שהכלי הססטיסטי הופך להיות הכלי העיקרי ואולי היחיד בחתירה לתשובות. התשובות אשר כלי זה נותן אינן מוחלטות, אלא מסתכמות באינדיקציות הבאות לידי ביטוי במספרים סטטיסטיים של סיכויים וסיכונים".
השופטת הוסיפה: "עולם המדע עוסק בכללים וממצאים ועולם המשפט עוסק בחיי היומיום. כתוצאה מכך, בעוד בעולם המדע השערה נהפכת לכדי קביעה מוחלטת רק לאחר שהצליחו לבסס את ההשערה ברמת ודאות גבוהה, כשלצורך ההגעה למידת ודאות כזו, לא קיימת מגבלת זמן כלשהי, הרי שבעולם המשפט המצב שונה ומצריך התייחסות שונה. בעולם המשפט אין את השהות להמתין לרמת ודאות זו ויש צורך להכריע על בסיס הידע הקיים באותה נקודת זמן ביחס למקרה ספציפי העומד כעת בפני בית המשפט."
פסק הדין נסמך על קביעות קודמות, לדוגמא ציטוט מפס"ד של השופט ד' בין: "אין להתעלם גם מכך שקיימים חששות בקרב הציבור מנזקי קרינה והניסיון ההיסטורי מראה שלא תמיד ניתן היה לדעת מראש אילו נזקים נגרמים לבריאות התושבים מפעילויות תעשייתיות מסחריות או אחרות על פני טווח של זמן. מצב הידע המדעי בתחומים אלה הוא נזיל".
לסיכום קובעת השופטת אביב: "כי מכאן, הנטל עובר אל הנתבעת להוכיח כי סיכון זה אינו קיים, אף לא סיכון סביר. כי, השהייה בסמוך לאנטנות, במשך שעות ארוכות, אינה מסוכנת כלל וכלל וכי אין כל סיכוי לפגיעה או לנזק כתוצאה מן הקרינה".
נותר רק לראות אם הנתבעים ישלימו עם פס"ד התקדימי שיצא תחת ידיה של כבוד השופטת מלכה אביב או יערערו עליו.