חנות מדי קרינה וציוד נלווה


הצגת כל המוצרים



צפייה בעגלה
עגלת הקניות שלך ריקה.

Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
רגישים לקרינה

הכתבה על בדיקות הקרינה באתרים שבהם מוצבות אנטנות סלולריות בארץ הניבה תגובות רבות של קוראים. במיוחד עוררה תגובות טענתו של פרופ' יוסי ריבק, שלפיה הקרינה שהתגלתה בבתים היתה אפסית (nrg - 12.10.06)

במסגרת הכתבה שהתפרסמה במגזין עסקים בחודש שעבר ועסקה בבדיקות הקרינה באתרים שבהם מוצבות אנטנות סלולריות בארץ, הובאו דבריו של פרופ' יוסי ריבק, ראש החוג לבריאות הסביבה בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב.

הדברים עוררו את תגובותיהם של קוראים רבים, בהם
איריס עצמון, הטוענת שפרופ' ריבק, שהופיע לישיבות ועדת הכנסת לאיכות הסביבה כיועץ בשכר לפורום החברות הסלולריות, מצטט מתוך מחקרים ומאמרים שעלולים להטעות את הציבור. עצמון מצטטת ממאמר של מחלקת הקרינה של הסוכנות להגנה על הבריאות בבריטניה, והיא מצטטת גם ממחקר שערכה המחלקה לאיכות הסביבה בבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה המצרית. מחקרים אלה מתריעים מפני נזקי הקרינה של האנטנות הסלולריות, ועצמון טוענת כי יש בעולם מידע חדש על השפעות הקרינה הסלולרית, אשר אינו מתפרסם בארץ.

"המחקרים הללו מעידים כי אנשים החיים בקרבת אנטנות סובלים מסימפטומים שונים מאלה שאפיינו את קבוצת הביקורת, שכללה אנשים שמתגוררים הרחק מהאתרים", טוענת עצמון. "גם אם נלך עם הקו של חברות הסלולר, המצביעות על אשמים אחרים בקרינה, למשל מכשירי הטלפון מסוג DECT, עדיין הטלפונים הסלולריים הם הגורם שמשרד הבריאות הבריטי מזהיר מפניו, ובמיוחד הוא מזהיר ילדים לפני גיל ההתבגרות", טוענת עצמון.

היא מבקשת לפרסם מידע זה כדי להזהיר את ההורים שנותנים מכשיר טלפון נייד לילדיהם הצעירים, וכדי להזהיר הורים שאינם מגנים על ילדיהם מפני הקרינה שפולטים מכשירי הטלפון הביתיים. חברות הסלולר הציעו לפזר אלפי אנטנות זעירות כתחליף לאתרים המסוכנים, ומאידך עצמון מציינת שמחקר שנערך בבריטניה גילה, כי החשיפה לקרינה באתרים הקטנים גבוהה יותר מהחשיפה באתר גדול אחד.

 

תקן הקרינה מחמיר או מקל?

 

מגיב נוסף לכתבה הוא עמיר בורנשטיין, המגדיר עצמו 'רגיש לקרינה אלקטרו-מגנטית'. "אני רואה את חברות הטכנולוגיה ובעיקר את חברות הסלולר, המשווקות את המוצרים שלהן, ואני מתמלא דאגה. אני חושש להמשך חיי, לבריאותי, לקריירה שלי ולשגרת חיי", כותב בורנשטיין. "נוצר מצב זמני, שבו השימוש בטכנולוגיה הסלולרית הפך אופנתי מאוד, זול ופשוט-אבל את המחיר הסופי (הכבד) נשלם בעוד כמה שנים", הוא טוען.

תגובה נוספת קיבלנו מד"ר
זמיר שליט"א, מומחה למיקרוביולוגיה, שהשתתף לא מכבר בכנס בינלאומי שדן בסכנות הקרינה. לד"ר שליט"א יש השגות על'התקן המחמיר' כביכול שנקבע לקרינה באתרים הסלולריים בישראל. התקן בארץ מתבסס על תקן של הוועדה הבינלאומית ICNIRP, שקבעה ש-400 יחידות קרינה הנפלטות מאתר של אנטנות אינן מסוכנות לציבור. בוועדה הזו יושב, לדברי ד"ר שליט"א, מומחה שיודע שלגוף האדם נגרמים נזקים קשים ממיקרוואטים מעטים בחשיפה ממושכת, ובכל זאת הוועדה לא שינתה את ההחלטה. לטענתו, "פרופ' ריבק יודע היטב שהוכח כי קרינה של 5 מיקרו-ואט לסנטימטר רבוע היא מסרטנת". כדי להוכיח זאת הוא מצטט מחקר על פרויקט האזנה של הרוסים בבניין שגרירות ארה"ב במוסקבה, שם היתה קרינה בעוצמה דומה – וכתוצאה ממנה חלו כמה מעובדי השגרירות בסרטן.

"פרופ' ריבק", מסביר ד"ר שליט"א, "יודע לצטט 'מאמרים מטעם' שפורסמו בירחון שעורכו ד"ר
מאולדר, היועץ של חברות הסלולר בארצות-הברית". תקן הקרינה שנקבע בישראל הוא חמור מכפי שקבעה ועדת הקרינה: רק 40 מיקרו-ואט לסנטימטר רבוע. אבל ד"ר שליט"א מתרעם על כך שפרופ' ריבק לא חושף את העובדה, שיש מדינות שבהן הקרינה המותרת נמוכה בהרבה: ברוסיה, למשל, התקן הוא 2.4 יחידות, בשוויץ 4.2 יחידות, בסין 6.6 יחידות ובאיטליה רק 10 יחידות.

באמצע חודש ספטמבר התפרסמה החלטת ועדת בנוונטו, שכללה מומחים לקרינה ולתקשורת מהעולם כולו. המומחים הודיעו כי הצטברו ראיות על השפעות מזיקות של קרינה מאתרי שידור, מסלולר וממערכות להעברת כוח חשמלי. לדעת מומחי הוועדה, קיימות הוכחות לכך שיש מקורות שמממנים את הטיית התוצאות של האנליזות ואת הפרשנות של ממצאי המחקר – כדי שלא יציגו סיכונים אפשריים של הקרינה לבריאות הציבור. כדי למנוע נזקים לציבור המליצה הוועדה לפרסם את ההמלצות לחשיפת הציבור לקרינה שפולטים גורמים שונים, כגון אתרי סלולר, ולנקוט אמצעים להפחתת הקרינה – גם אם לא נקבע קשר ישיר בין הקרינה הסלולרית לבין פגיעה במערכות ביולוגיות. הוועדה מציעה למקם את אתרי התקשורת מכל הסוגים במרחק מהאוכלוסיה, והיא אף מציעה ליצור אזור נקי מקרינה לטובת ציבור שרגיש לקרינה כלשהי.

ברוח החלטה זו מגיב גם
רפי גליק, מנהל בכיר בחברת התקשורת ECI. גליק טוען שכדי לצמצם את נזקי הקרינה ולעמוד בדרישות של האמנה ובתקני קרינה מחמירים, רצוי להעביר מידע אל אתרי הסלולר ואל תורני תקשורת באמצעות פריסת רשת של סיבים אופטיים, ולא באמצעות שידור אלחוטי - שמגביר את הקרינה. אפשר לפרוס רשת כזאת בכל הערים הגדולות בישראל דרך תשתיות הביוב הקיימות, וניתן להקים אתרי סלולר או לייסד תקשורת אלחוטית אחרת (Wi-Fi או WiMax) שעוצמתה נמוכה, כלומר מיקרו-ואטים ספורים, כמקובל בארצות המחמירות ביותר. כך, הוא טוען, נרוויח פעמיים: ראשית, תהיה פריסה רחבה של אנטנות, שתפחית את עוצמת הקרינה של המכשירים הניידים, המוגדרת כגורם המסוכן ביותר לבריאות הציבור; שנית, אפשר יהיה להקים אתרי תקשורת קטנים במקומות שעד עכשיו היו בעייתיים מבחינת התשתית. פריסתם התת-קרקעית של סיבים אופטיים תאפשר את הקמת האתרים הללו ללא בעיות.