חנות מדי קרינה וציוד נלווה


הצגת כל המוצרים



צפייה בעגלה
עגלת הקניות שלך ריקה.

Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
שוברים את הכלים ולא מדברים

בכירים בלי סלולרי?! כן, יש זן נדיר כזה, והוא אפילו מוכן להיחשף (ענת כהן, גלובס 13.03.07)

 

"את מחפשת לראיין מנהלים ללא סלולרי?", צחקה היח"צנית בטלפון. "זה כמו להמציא יש מאין". תגובות דומות קיבלתי באי-מיילים ספק-מגחכים, ספק-נזפניים: "לא מכיר חיה כזו", "יש היום דבר כזה?!", "קשה להאמין שתמצאי זן נכחד כזה". בכל זאת, אחרי חיפוש עיקש מצאנו כמה, ביניהם אישי משק בכירים, כמו השופט לשעבר אמנון סטרשנוב, פרופ' יצחק סוארי, המנכ"ל ניסים בראל ואחרים.

 

סטרשנוב, סוארי, בראל ואחרים, סירבו, ומסרבים, לשאת טלפון נייד, ואינם מקבלים את האקסיומה, שבלעדיו יתקשו לתפקד כמנהלים, והם כבר הרגילו את סביבתם העסקית לסרבנותם הסלולרית. יש גם מי שחש הערכה על דבקותם בעקרונות התקשורת המסורתית.

 

המכשיר הסלולרי מעורר באמנון סטרשנוב, נשיא המוסד הישראלי לבוררות עסקית, ושופט בית-המשפט המחוזי בדימוס, אנטגוניזם. "אפילו בתקופת כהונתי כשופט, כשהמכשיר והשיחות ניתנו לי חינם, סירבתי ליטול את הטלפון הטורדני הזה. פעם אמרתי לעמיתה, שאני נמנה עם אותם 8% יוצאי-דופן באוכלוסייה שאין להם טלפון נייד, והיא אמרה בצחוק: 'התבלבלת. זה לא 8% באוכלוסייה, זה 8 אנשים'".

ניסים בראל, מייסד ומנכ"ל החברה הבורסאית הישראלית קומסק, המתמחה באבטחת מידע, מעיד כי מעולם לא החזיק במכשיר סלולרי מתוך עקרונות של ניהול זמן ואיכות חיים. "באחד ממפגשיי לפני כשנתיים עם ידידי עמיקם כהן, הוא אמר לי שהוא בטוח ישכנע אותי ש'אי-אפשר בלי סלולרי'. בינתיים לא השתכנעתי".

 

" מה טמון בליבת ההתנגדות שלכם לטלפון נייד?

 

סטרשנוב: "זה מכשיר שמקלקל את התקשורת הטבעית הנורמטיבית בין אנשים. עוד לא אמרת שני משפטים, ואתה מופרע בצרצור צורמני. לא ניתן בתוך הטלפומניה הזו להתרכז ולנהל תקשורת תקינה עם אנשים, בלי הסחות וטרטורים".

בראל: אני רוצה לקבוע את נוהלי הזמן שלי, ולא שטכנולוגיה תסדר לי אותו. יש משהו לקוי בכך, שמישהו מתפרץ ללו"ז שלך בכל רגע, בעיצומן של משימות אחרות. כך אתה פחות שולט על הזמן. ניצולת הזמן שלי הרבה יותר טובה בלי סלולרי.

 

פגם בהתנהלות התרבותית שלנו

 

יעקב מלאך, מנכ"ל יצרנית הטחינה 'אחוה-אחדות', מחזק את קביעתו של בראל מתוך התנסות של "עם" ו"בלי". "השימוש בנייד פגע לי בריכוז ובתפוקות. תמיד נכנסו לי שאלות לא-ענייניות ברגעים לא מתאימים. הייתי מהראשונים בארץ, בשנות ה-80, שרכש נייד. אבל אחרי חצי שנה, נפרדתי ממנו, בהבנה שניהול תקין עובד כאשר הזמן מאורגן כיאות, דרך מזכירה וסדר יום".

 

עו"ד ענבר שנהב, מומחית לדיני משפחה וירושה, הייתה צרכנית "כבדה" של הסלולר, עם חשבון חודשי של 1000 שקל. לפני כשנה היא החליטה להתנזר מהסלולר ולחזור לטלפון נייח ולשיחות פנים-אל-פנים עם לקוחותיה. "הבנתי שהשימוש בנייד מייצר לי עבודה נוספת, ומחבל באיכות העבודה. בנוסף, הטרידה אותי הסוגיה הבריאותית. אנחנו אמנם חיים בעידן של אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, אבל הרגשתי שהמכשיר הזה עושה לי רע.

 

"הלחיץ אותי, שהראש, האוזן והיד מתחממים, והרגשתי שאני עושה לעצמי נזק פיזי שאיני יודעת את השלכותיו בעתיד, ועשיתי לי סדרי עדיפויות. אבל ההתנגדות העיקרית נבעה מהנזק לאיכות העבודה. איני יכולה לעבוד ולהיות 'כולי נטו' ללקוחות, תוך המתנה בתור לבנק או בנסיעה. רק בישיבה מסודרת עם טלפון ליד שולחן, אני יכולה להעניק הקשבה ותשומת לב מלאה".

 

נוסף להיבטים ניהוליים גרידא, כמו תפוקות, תקשורת וניהול זמן, קובלים המתנגדים על היעדר קודים התנהגותיים תרבותיים בישראל בכל הנוגע לשיחות סלולריות ברשות הרבים.

 

בראל: "יש משהו תרבותי לקוי בדפוסי השימוש של הישראלים בסלולרי. ישראלים מדברים בנייד בכמות חסרת תקדים, וזמינות המכשירים לכל אדם, גם לילדים בכל רגע נראית לי מיותרת. לא מכובד בעיניי, שכל אחד מרים קול במסעדה ומשתף אותי בעל כורחי בענייניו העסקיים או האישיים".

 

" האם המצב בחו"ל שונה?

 

"בעבודה שלי עם גרמניה, הולנד ואנגליה, אני רואה שבאירופה כבר התפתחה תרבות שיחה אחרת. אם אדם במסעדה מקבל שיחה בסלולרי, הוא מבקש 'סליחה' ויוצא החוצה, ולא מפריע לכולם. כשם שכבר לא מעשנים בפרהסיה כך איני מבין מדוע לאפשר את ההשתלטות הזו על גלי הקול בסביבה. יש כאן פגם בהתנהלות התרבותית שלנו".

 

זה לא דווקא או נגד

 

" האם הטלפון לא חסר לך?

 

סטרשנוב: "תופעת הטלפומניה של הישראלים מגוחכת. מנהלים מסתובבים עם שניים-שלושה מכשירים מטרטרים בכיס, ולא יודעים למי לענות קודם. ההשתעבדות האבסורדית לטלפון נייד נמצאת בכל מקום. אנשים קופצים מהבריכה או רצים מהשירותים ברגע שהנייד מטרטר".

 

" איך מסתדרים בלי נייד בעבודה כשלכם שדורשת זמינות גבוהה לעתים דחופה?

 

בראל: "כמה זמן לקח לי לחזור אלייך? 15 דקות. יש דרכים חלופיות לנגישות באמצעות עוזרת אישית. השיחות הנכנסות עוברות דרכה, והיא יודעת היכן אני נמצא ואיך להשיג אותי".

 

סטרשנוב: "לקוחות ועורכי-דין מתקשרים אלי בתדירות גבוהה, נענים על-ידי מזכירה או משיבון, ואני חוזר אליהם תוך שעה-שעתיים. זו לא תקשורת לקויה. כשאילן שיף, חברי המשפטן, מתקשר ושומע את המשיבון, הוא אומר 'מתי כבר יהיה לך סלולרי?' או "למה אתה לא נגיש?'. אבל כשאני מחזיר צלצול, הנייד שלו לרוב כבוי, ואני אומר לו 'יש לך סלולרי, וזה לא משפר את הקומוניקציה בינינו".

 

שנהב: "דווקא היעדר הנייד מדרבן אותי לקחת אחריות, להתקשר למשרד בתדירות גבוהה כדי לבדוק אם חיפשו אותי, ולהחזיר צלצולים במהירות".

 

" האם אתם מטיפים גם לסביבה להימנע מנייד?

 

סטרשנוב: "לא. אבל כשהמשפחה יושבת לאכול אני דורש מילדיי לכבות את הנייד לפני שיפצחו בצרצורים וטרטורים".

 

מלאך: "אני מבקש ממי שנכנס למשרד לכבות ניידים, או להשאיר אותם אצל המזכירה עד תום הפגישה. זוהי טכנולוגיה ברוכה, אבל לי אישית אינה מתאימה".

 

" איך הייתם מגיבים לו עובדיכם יבקשו "בלי סלולרי".

 

בראל: "הייתי מגלה יותר הבנה וסובלנות ממנהלים אחרים. אך תפקיד העובד משחק תפקיד מכריע בהחלטה. אם זה איש מו"פ שיושב במעבדה, אין סיבה להתעקש לצייד אותו בסלולרי ולהפריע לו כשהוא בקולנוע או סועד עם המשפחה. אם האיש עובד באתר מרוחק, ייתכן שהנייד יהיה בלתי נמנע".

 

" איך מגיבה הקהילה העסקית לסרבנותכם?

 

בראל: "רבים אומרים 'אני מקנא בך', 'איך הצלחת', 'הלוואי עליי'. אבל כשאני מציע להם 'תנסו', אין קופצים".

 

סטרשנוב: "שכרתי רכב, ובעת מילוי הטפסים ביקשו מספר נייד למקרי חירום. כשאמרתי ש'אין לי נייד', הפקיד פער עיניים וצעק לחברו, 'יוסי, תראה, אחד בלי נייד', כאילו הייתי חייזר או יצור מכוכב אחר. גם ילדיי צוחקים שאיני יודע איך משתמשים בנייד. אבל חלק מלקוחותיי ומעמיתיי מעריכים זאת, ואומרים 'אתה בר-מזל אל תתחיל עם זה', 'הלוואי והיינו יכולים לוותר עליו'".

 

" קרה שנתקעתם, נזקקתם לנייד, ואז הצטערתם שאין לכם?

 

בראל: "איני מכחיש שיש קשיים. 10 דקות לאחר שיצאתי לפגישה עסקית במשרד האוצר בירושלים, התקשרו לעוזרת שלי לבטל את הפגישה, והיא לא יכלה להודיע לי. כשהגעתי לירושלים, נציג האוצר התנצל ואמר, 'רואה? אולי אתה טועה?', אבל כמה זה קורה. אני מוכן לשלם את המחיר הזניח, ולא להשתעבד".

 

סטרשנוב: "קרה לי פעם-פעמיים שנתקעתי בפקק ואיחרתי לפגישה. זה לא מצדיק את ההטרדה. עדיף לנסוע ברכב בשקט, להאזין למוזיקה ולחדשות. למה אני צריך את הדבר הנורא הזה?!"

 

" חסידי נייד יגידו שזאת בחירה. הרי תוכל לכבות ולפתוח אותו מתי שתרצה. יש מי שיראה בכך התנהגות אנטי-סוציאלית, ללכת נגד הזרם.

 

סטרשנוב: "אני אדם מאוד סוציאלי, שמתקשר מעולה עם חברי פנים-אל-פנים או בטלפון נייח. 'שחייה נגד הזרם' לא תופסת לגבי כאדם שמגדיר עצמו קונפורמיסט וממסדי. איני עושה 'דווקא' או 'נגד'. יש לי כמה עקרונות, ולא איכפת לי אם הם 'נגד הזרם' או איתו".

 

" האם לדעתכם תשנו בעתיד עמדה ותקנו סלולרי?

 

סטרשנוב: "חברים נשבעים לי, שיום אחד אשבר. בינתיים, היום הזה מתמהמה".