חנות מדי קרינה וציוד נלווה


הצגת כל המוצרים



צפייה בעגלה
עגלת הקניות שלך ריקה.

Designed by:
SiteGround web hosting Joomla Templates
להישאר בריאים בעולם רעיל

(מאת אור-לי ברלב, הארץ, 25/3/07)

Ignorance is bliss, הבורות היא ברכה. לעיתים אני מרגישה ככה. זה קורה ככל שאני הופכת למודעת יותר בכל הנוגע לכמויות הרעלים שנמצאים בחיינו, ואז יש רגעים שבהם אני מרגישה שהלוואי ולא הייתי יודעת את כל מה שאני יודעת.

יש משהו מאוד מרגיע בבורות. כי אז אפשר לחיות בלי לחשוש מהחומרים ההרסניים שהמין האנושי הוסיף לחייו. כי אז אפשר לבחור איפה לגור, מה לאכול ומה ללבוש בלי להפוך למומחה לכימיקלים ובלי להיות מוטרד ממה שאתה יודע. אבל מרגע שאתה יודע, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. ואני כבר יודעת. ואני לא יכולה להישאר אדישה. כי יש רעלים ומזהמים כמעט בכל מקום שאליו נפנה.

יש רעלים באוויר המזוהם בערים הגדולות, ובאוויר המזוהם שבסביבת שדות חקלאיים מרוססים; יש רעלים באוכל שמגיעים מחומרי ההדברה, חומרים משמרים, צבעי מאכל וכו'; יש רעלים בכלי המטבח: בסירי אלומיניום ובמחבתות המצופות חומר המונע הידבקות, למשל, או בכלי הפלסטיק; יש רעלים במוצרי הטיפוח וההיגיינה האישיים; יש רעלים בחומרי הניקיון והכביסה, בבגדים סינטטיים שאנחנו לובשים, בצבעי הבית, ברהיטים ואפילו בשטיחים.

(ועוד לא אמרנו מילה על הטענות לנזקי קרינה אפשריים כשגרים בקרבת קווי מתח גבוה, משדרי רדיו או בקרבת אנטנות סלולריות. ולזה מצטרף החשש מפני נזקי קרינה מהטלפונים הסלולריים עצמם, מהמיקרוגל ואפילו מהמחשב הביתי).

ואם נחזור לכימיקלים, אני ממליצה לקרוא את הכתבה שפורסמה לפני כמה חודשים בנשיונל ג'יאוגרפיק. הכתבה מתארת בדיקה כימית מקיפה שנערכה לכתב הירחון, איש בעל בריאות תקינה נכון להיום, כדי לנסות ולראות אילו כימיקלים תעשייתיים, מתכות מסוכנות ומזהמים הצטברו בגופו במהלך חייו.

בבדיקה התגלה ריכוז גבוה במיוחד של כימיקל מקבוצת מעכבי הבעירה. את מעכבי הבעירה נהוג להוסיף מטעמי בטיחות לכל מוצר דליק, והם נמצאים בין השאר במזרנים, בשטיחים, במכוניות ובמטוסים. בניסויים בחולדות ובעכברים נמצא כי הכימיקל שאותר ברמה גבוהה בגופו של הכתב, גורם לבעיות בבלוטת התריס, מערכת הרבייה ומערכת העצבים.

כמו כן התגלה בגופו מעכב בעירה נפוץ מסוג אחר, אשר נמצא כבר בהליכי הוצאה משימוש בארה"ב. בבדיקה נמצאו גם 16סוגים של חומרי הדברה, חלקם כאלה שנאסרו כבר לשימוש, אך נותרו בגופו של הכתב, גם בחלוף עשרות שנים מאז שנחשף להם בילדותו.

ומי יערוך בדיקה כזו (שעלותה 15 אלף דולר) לכל חולי הסרטן, כדי לנסות ולהבין מה המקור של העלייה הדרמטית בעשרות השנים האחרונות באחוזי התחלואה בסרטן? ואיך נדע איך השפיעו הכימיקלים האלה על העובדה ששיעור האוטיזם גדל פי עשרה בטווח של עשרים שנה?

אחד הדברים שנותר מהדהד אצלי אחרי קריאת הכתבה הזו, היה העובדה הפשוטה שתרכובות כימיות חדשות נכנסות לשוק בטרם יודעים מה ההשפעה הבריאותית שלהן. בארצות הברית למשל, אם אין ראייה לנזק אפשרי מלכתחילה, הכימיקל מאושר לשיווק על ידי הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה (ניתן כנראה להניח שזה מוביל לאישורו גם בישראל). כלומר, בעולם המערבי נערך ניסוי בבני אדם, מבלי שאף אחד ביקש את רשותנו.

אחד הניסויים הגדולים ביותר שנערך כאן מזה עשרות שנים, הוא ניסוי חומרי ההדברה שנמצאים בכל מוצרי המזון הסטנדרטיים שיש בכל בית. המדור המצוין האורגניים של אביב לביא ושירי כץ מספק הרבה מידע בנושא, ומציג את החלופה האורגנית הנקייה והבריאה.

כל זה מביא אותי למחשבות על כך שעיקר העיסוק של גורמי הבריאות במדינה הוא בריפוי של מחלות קיימות. אני תוהה, כמה תקציבים מוקדשים למניעת מחלות בטרם יפרצו? כמה תקציבים מוקדשים למחקר בתחום מניעת המחלות, בתחום איכות הסביבה המובילה לחיים בריאים?

ככל שאני מגלגלת את המחשבה הזו בראש אני מבינה שיש כאן צורך להעמיד כיעד לאומי את קידום בריאותם של אזרחי המדינה. מעבר לכך שיש בכך כדי לחסוך חיי אדם רבים, ומעבר לכך שזה תפקידה של המדינה, מדובר גם בעניין שיחסוך הרבה מאוד כסף לקופת המדינה. אני לא אתפלא אם בחישוב כלכלי יתברר שעדיף להשקיע במניעת מחלות ובשמירה על סביבה בריאה לאדם, במקום לעסוק במאבק בסרטן ובדרכי הריפוי היקרות שלו (שגם לא תמיד מצליחות).

חשבתי על כך שהמשרד להגנת הסביבה, נחשב בזירה הפוליטית למשרד נידח, שאחרון השרים ברשימה מקבל אותו. אולי אם היו קוראים למשרד, "המשרד להגנת האדם והסביבה", קרנו היתה עולה. כי מי לא רוצה להגן על האדם. (למרבה האירוניה זו הגנה על האדם מפני עצמו).

ואולי אם המשרד היה מקבל תקציבים ראויים לעידוד חקלאות אורגנית, להדברת כימיקלים רעילים ולקידום חוקים האוסרים על שיווק מזון, תכשירים ומוצרים הרעילים לצרכן - או אז, אולי, היה המשרד הזה הופך למשרד נחשק ונחשב, והשר העומד בראשו היה זוכה לתהילת עולם. (תסלחו לי שאני נטפלת לענייני תהילה, יש לי הרגשה מוזרה שפוליטיקאים רבים היו שמחים לתהילת עולם כזו, ואני, נדיבה שכמותי, מוכנה לתת הרבה ובפרט תהילה, למי שיקדם כאלה מטרות).

ואם נחזור לעניין הבורות והברכה שבה, הרי שבעניין הרעלים שבחיינו - יש בבורות הזו אולי נחמה אבל גם הרבה סכנה. אחרת, כיצד נדע איך לשמור על עצמנו? בסופו של דבר, יש בידע הזה הרבה כוח. זה נותן לנו את הכוח לעצב את חיינו ככל שנוכל כסביבה נקייה ובריאה: החל מאוכל אורגני, המשך בחומרי טיפוח וניקיון ידידותיים, וכלה בבחירה איפה לגור ולחיות.

המידע על כך צריך להיות זמין ונגיש אף יותר, ועל מוסדות המדינה לעסוק בקידום הנושאים האלה בתקשורת ובחינוך. יש לקוות שהמדינה גם תשכיל לעשות במידע הזה שימוש, אבל בכל מקרה, לא צריך לחכות לשום דבר שיקרה. כי כבר עכשיו יכול כל אחד מאיתנו, להתחיל לעצב לעצמו חיים נקיים ובריאים יותר.

לבריאות.