ההתפתחות הטכנולוגית הובילה באופן טבעי, להקמה מואצת של אנטנות סלולאריות, על מנת לאפשר העברת מידע באמצעות שידור וקליטה, עד כי בשנים האחרונות הפכו האנטנות הסלולאריות לנוף מוכר בסביבתנו והן נמצאות, מבלי שנשים לב, כמעט בכל פינה על גגות הבתים ובאזורי מגורים.

אין חולק כי המכשיר הסלולארי הפך הכרחי ונחוץ בחיינו, אולם מרבית האנשים חוששים מהצבת אנטנה בסביבתם, בייחוד כאשר במרבית המקרים האנטנה מוקמת ומופעלת ללא כל אזהרה מוקדמת. כמו כן, המחקרים העוסקים באנטנות ובהשפעותיהן אינם חד משמעים לפיכך, הצורך בפיקוח, חקיקה ומודעות סביב נושא הקרינה בקרב הציבור הוא משמעותי .

הדין הכללי הקמת אנטנות שידור כפופה לחוק התכנון והבניה בהתאם לתוכנית מתאר ארצית מספר 36, הקובעת הנחיות להקמת מתקני שידור זעירים תוך מניעת מפגעי קרינה ומזעור הפגיעה באיכות הסביבה והנוף. התכנית מבחינה בין שלושה אזורים: אזור בניה עירוני, אזור בניה כפרי ואזור בניה פתוח וקובעת הנחיות שונות בהתאם. כך למשל לא ניתן להקים אתר שידור על הקרקע באזור בניה עירוני.

חוק נוסף הוא חוק הקרינה המייננת שמטרתו הסדרת העיסוק במקורות הקרינה תוך הגנה על הציבור והסביבה מפני השפעות הקרינה. בפסק דין תו"ב 2201515/00, עופר דרור נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מרכז, הדגיש בית המשפט בהקשר זה את עקרון הזהירות המונעת אשר מחייב את הרחקת תורן האנטנה מבתי מגורים. ואכן, על פי התקנים, טווח הבטיחות המקסימאלי עבור הספק שידור הוא כ-6 מטר מאתרי שידור ומאנטנות.

באופן כללי, אנטנת שידור צריכה לעמוד בשני תנאים מהותיים: א. על האנטנה לקבל היתר הקמה והפעלה של משרד איכות הסביבה. היתר זה קובע את מיקומה המיועד ואת רמת הקרינה שלה. ההיתר ניתן לאחר בדיקת הממונה על הקרינה במשרד איכות הסביבה. לאחר קבלת ההיתר ממשרד איכות הסביבה ועמידה בדרישות נוספות הקבועות בחוק, יש לקבל היתר בניה מהוועדה המקומית לתכנון ובניה.

אנטנה שהוקמה ללא היתרים אלו מהווה עבירה פלילית ויש להסירה- בעת"מ 143/00 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מורדות הכרמל נ' ועדת ערר מחוזית חיפה וחברת פרטנר, קבע בית המשפט כי הצבה פרטיזנית של אנטנות על רקע פגיעה בנוף, ובניגוד לאמנה שחברת פרטנר קיבלה על עצמה ללא קבלת היתר בנייה, היא בניגוד לחוק התכנון והבנייה המהווה עשיית דין עצמי ועבירה פלילית.

חשוב להבין כי הוועדה המקומית איננה מחויבת לפרסם את הבקשות להיתר אותם היא מאשרת, אולם הממונה על הקרינה הסביבתית במשרד איכות הסביבה, מחויב לפרסם את רשימת בעלי היתרים, מיקום האנטנות ותוצאות בדיקות מקורות הקרינה. אכן באתר האינטרנט של המשרד לאיכות הסביבה ניתן למצוא מידע בנושא זה על האנטנות השונות, וגם ניתן להזמין בודק מוסמך בכדי לבדוק את רמת הקרינה.

במקרים רבים חוששים התושבים מבעיות בריאותיות כתוצאה מהצבת אנטנה ליד ביתם, אולם תביעה נזיקית נגד הצבת האנטנה במקרה זה הינה בעייתית הואיל ויש להוכיח קשר סיבתי ישיר בין הנזק לבין הצבת האנטנה. הוכחה זאת יכולה להתקבל על-ידי חוות דעת רפואית, אך המחקרים הרפואיים שפורסמו עד כה אינם חד משמעיים.

לעומת זאת, הואיל ומרבית האנשים מעדיפים שלא לקנות דירות אשר בקרבתם מוצבות אנטנות. ניתן, בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, לתבוע ולקבל פיצוי מהרשות המקומית בגין ירידת ערך של הנכס הנמצא בקרבת אנטנה, וזאת אם יוכח, באמצעות חוות דעת מומחה, כי הצבת האנטנה גרמה לירידת ערך הנכס.

כמו כן ניתן לבדוק אם דירה דומה המרוחקת מהאנטנה נמכרה בסכום גבוה יותר מדירה הנמצאת ליד האנטנה. במקרים אלו נוהגות הרשויות המקומיות לדרוש מהחברות הסלולאריות כתב שיפוי - כהתחייבות לפיצוי נזקים בתביעה עתידית. אולם, חשוב לציין כי הגשת התביעה במקרה זה מוגבלת לשלוש שנים מיום מתן תוקף לתוכנית, ולרוב האזרח כלל לא יודע על מיקום הצבת האנטנה. זאת נוסף על פרק הזמן בין מתן תוקף לתוכנית ועד הצבת האנטנה.

עילה נוספת הינה עילת המטרד ליחיד אשר בהתאם להוראות סעיף 44 א' לפקודת הנזיקין. לפיה יכול היחיד לתבוע את החברה הסלולארית אם יוכיח כי הצבת האנטנה מהווה הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין או להנאה סבירה מהם, וכי נגרם לו נזק כתוצאה מכך. כמו כן במידה והחברה לא עמדה בתקנים ובדרישות הקבועות בחוק או חרגה מהם, ניתן לפעול נגדה במסגרת חוק למניעת מפגעים סביבתיים, תשנ"ב 1992, הקובע כי מעשה או מחדל כאמור של החברה מהווה גורם המזהם את הסביבה.

סיכומו של דבר: המכשיר הסלולארי הפך למצרך חשוב בחיינו ועימו האנטנות הסלולאריות המאפשרות את הליך העברת המידע וקליטתו. אך יחד עם זאת, ובעיקר בשל העובדה כי המחקרים בנושא זה אינם חד משמעים ואין מספיק פיקוח וחקיקה בנושא, על הציבור להפוך לכלב השמירה של איכות הסביבה ולפעול נגד השפעות האנטנות, תוך הגברת המודעות וחקיקה, אשר ימזערו את הפגיעה באיכות החיים והסביבה.